פסק-דין בתיק תל"א 3722-08 - פסקדין

נתוני רקע

1.         הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת") הינה המוטרנות היוונית הקתולית והיא הבעלים של בניין הנמצא ברח' יפו 139 בחיפה. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן התובעת הינה דיירת מוגנת של דירה הנמצאת בקומה ב' בבניין זה (להלן - "הדירה"). נטען כי התובעת היא אף דיירת מוגנת בשתי חנויות שחוברו, בקומה א' בבניין זה.

2.         בכתב התביעה המתוקן נטען כי במועד פלוני, שלא צוין, החל הנתבע 2 (להלן - "הנתבע"), המחזיק בחנות אחרת בקומת הקרקע, בשבירת קיר המפריד בין חנותו לבין חדר המדרגות של הבניין והשתלט על חדר המדרגות. התובעת עתרה להורות להחזיר את המצב לקדמותו. בסעיף 12, הוא סעיף הסעד, נתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, "לחייבם להחזיר את המצב לקדמותו בכך שתהא לתובעת כניסה עצמאית בחדר המדרגות, ושיופרד חדר המדרגות מהחנות ...". ככל שעסקינן בנתבע, הסעד התחייב לנוכח הטענה כי מעשה ההשתלטות הוא פועל יוצא של מעשיו. ככל שעסקינן בנתבעת נטען לחובתה לעשות כן מכוח מעמדה כבעלת הבית ומכוח העדר מעש שלה, ושמא שיתוף פעולה עם הנתבע, בעניין זה.

3.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. נטען כי הנתבע מחזיק בחנות בתור שוכר משנה של דייר שלה, מר איברהים תלחמי. נטען כי אכן התברר לנתבעת כי הנתבע פלש וסיפח בעבר חלק מחדר המדרגות, ללא ידיעת הנתבעת וללא הסכמתה, ואולם בעקבות התערבותה החזיר הנתבע את המצב לקדמותו. מלכתחילה נטען כי אין עילת תביעה לתובעת כנגדה וכי על התובעת להפנות תביעתה לנתבע בלבד.

            הנתבע התגונן אף הוא בפני התביעה. אף הנתבע הודה כי ככל שבוצעו עבודות ושינויים בנכס הרי המצב הוחזר לקדמותו וכל השינויים שנעשו בוטלו. נטען אף שהתובעת עצמה אינה מתגוררת בדירה.

4.         בהמשך הדרך הגישה התובעת חוות דעת של המהנדס אורי פישר, אשר תיאר את המצב העובדתי העדכני, כעולה מחוות דעתו. חוות דעת זו אף הושלמה בחוות דעת נוספת. לא הוגשה חוות דעת נוגדת כנגדה. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירה-שלה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הממונה הכללי שלה, הוא מר אוסאמה מטר (להלן - "מטר"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו.

5.         התובעת ומטר נחקרו על תצהיריהם. זימנתי ישיבת הוכחות לשם חקירתו של הנתבע. לישיבה זו לא התייצבו, לא הנתבע ולא בא-כוחו. בהחלטתי מיום 28.3.11 עמדתי על מידת החוצפה ועזות המצח בהתנהלותו של הנתבע. קבעתי כי אין בדעתי להידרש לתצהירו, על כל המתחייב מכך.

            בעקבות זאת הגיש הנתבע בקשת רשות ערעור על החלטתי אשר נדחתה בהחלטתו מיום 30.6.11 של כב' השופט רניאל. אף השופט רניאל עמד על כך שהנתבע העדיף במקום להתייצב לדיון לנסוע לחו"ל. הוא הטעים כי "משבחר לנסוע, בחר גם בתוצאה הנובעת מאי התייצבותו לדיון" (עמ' 2).

6.         הונחו בפניי, איפוא, סיכומי הטענות. מסיכומי טענות הנתבע הנני למד כי הוא מייצג את עצמו, הגם שמעולם ב"כ הנתבע לא ביקש להשתחרר מייצוג. אני מניח, איפוא, כי הדבר נעשה באורח מוסכם ולא אדרש לעניין זה.

            אדון, איפוא, בנפרד בחבותם הנטענת של הנתבעת ושל הנתבע ואתחיל בעניינו של הנתבע.

לעניינו של הנתבע

7.         משעה שהחלטתי לא להידרש לתצהיר עדותו של הנתבע, עולה בעליל לנוכח זאת כי אין מענה עובדתי, כל עיקר, למכלול טענותיה וראיותיה של התובעת כנגדו.

            אכן, גם במצב דברים זה יכול היה הנתבע להתגדר בטענות משפטיות. כך, למשל, די היה לנתבע להצטרף, ולו לחלק מן הטענות המשפטיות והדיוניות המועלות על ידי ב"כ הנתבעת בסיכום טענותיו. הוא בחר שלא לעשות כן. סיכום טענותיו, רובו ככולו, זרוע בטיעונים עובדתיים. ככל שטיעונים עובדתיים אלו בא זכרם בתצהיר עדותו, אין בדעתי להידרש להם לנוכח העובדה שהכרעתי שלא אדרש לתצהירו של הנתבע. וככל שטיעונים עובדתיים אלו לא בא זכרם בתצהיר עדותו, מובן שלא אדרש להם.

כללם של דברים: לנוכח העדר כל טיעון משפטי בדעתי לאמץ את מכלול טיעוניו של ב"כ התובעת לעניינו של הנתבע ובדעתי ליתן פסק דין המורה לו להשיב המצב לקדמותו. אכן מתצהיר עדותה של התובעת עולה כי התובע ביצע מניין עבודות נוספות, המפורטות בסעיף 9 לו:

ראשית, הותקנה בכניסה לחדר המדרגות דלת הזזה מזכוכית.

שנית, הקיר שהפריד בין חנות הנתבע לחדר המדרגות נפרץ והותקנה בו דלת מעבר מהחנות לחדר המדרגות, כך שניתן להיכנס לחדר המדרגות גם דרך חנות הנתבע. 

שלישית, נבנה קיר בחלל חדר המדרגות מעל המעקה ועד לגובה התקרה של חדר המדרגות.

רביעית, בוצעה מעל חנות הנתבע תקרת ביניים (גלריה) ונוצרה רחבה מרוצפת עם מעקה מברזל ששימשה כבית קפה של הנתבע.

חמישית, הותקנו שירותים בחדר המדרגות במפלס תקרת הביניים המפורט לעיל.